קובי ויטמן שר יונה וולך

לאלבום המלא בספוטיפיי
לאלבום המלא באפל מיוזיק

בערב חורף אחד, על הטריבונה של תיאטרון הפרינג' בבאר שבע, יונה וולך תפסה אותי בביצים. אתם יודעים איך זה עם יונה וולך. אחת כמוה לא תיתן לעובדה שהיא מתה כבר שלושים שנה להפריע לה. לקח לנו זמן להכיר ולהבין זה את זו, זו את זה - אבל זה התפתח לחתיכת רומן.
ההצגה ההיא עלתה מראש ל-15 ערבים בלבד, וכשהיא ירדה, אני עוד לא הייתי מוכן להיפרד. אז לקחתי את יונה איתי לאולפן.
ימים שלמים, מהבוקר עד הערב מול הרמקולים, נאבקנו, היא האגדה ואני היומיומי. פעם היא למעלה, פעם אני. מפלצות רעות, חושך, תשוקה, שיגעון, פחד גדול. פה ושם החיים דפקו בדלת, ביקשו מיקרופון, כבל, סטנד. פה ושם התקשרו מהבנק. אבל ברגע שסגרנו את הדלת, ויאללה, יונה מתנפלת: שורטת עם הציפורניים, בועטת, יורקת אש.
רבנו, שרטנו, העלבנו, התחבקנו, עשינו אהבה. נתתי לה להשתלט עלי, התמסרתי.
בסוף, הרומן הזה סחט ממני לחנים ועיבודים. כאלה שלא היו מגיעים אלמלא הדרך הזאת שעשינו יחד.
אני מודה שזה קצת כאב, אבל זה גם היה שווה כל רגע.